נופי יהודה בע"מ נ' שריד ואח'

פסק דין

בפניי ערעור שהגישו המערערים – הנתבעים ביום 16.6.11, על החלטתה של כב' הרשמת ורדה שוורץ מיום 25.5.11, לפיה נדחתה בקשתם לביטול עיקול שניתן במעמד צד אחד ביום 9.5.11, על פי בקשת המערערת (ת"א 17316-05-11).

בהחלטתי מיום 20.6.11, הוריתי על הגשת עיקרי טיעון בכתב מטעם הצדדים. בהחלטה נוספת שניתנה על ידי ביום 24.8.11, קבעתי כי הודעת הערעור תחשב כעיקרי טיעון מטעם המערערת.

לאחר הגשת הערעור (ביום 26.7.11), הוגשה מטעם המשיבים בקשה למחיקת הערעור על הסף ולחילופין למתן הוראות על הפקדת עירבון להבטחת הוצאות המבקשים (להלן: "בקשת המחיקה"). מטעם המשיבה הוגשה תגובה לבקשה.

במסגרת בקשתם למחיקת הערעור טענו המשיבים כי הדיון בערעור התייתר מאחר וביום 20.6.11, ניתנה החלטתה של כב' הרשמת בדבר ביטול צו העיקול הזמני, על פי הודעה שהוגשה מטעם המשיבים עצמם. (הודעת המשיבים וכן החלטת הרשמת מיום 20.6.11, צורפו כנספח א' לבקשת המחיקה).

ואולם, במסגרת הודעה שהוגשה מטעמה, וכן במסגרת תגובתה לבקשת המחיקה טענה המערערת כי חרף ביטול צו העיקול על ידי הרשמת, הדיון בערעור אינו אקדמי, מאחר ולשאלה האם היה מקום ליתן מלכתחילה עיקול ישנה רלבנטיות לעניין הנזקים אשר נגרמו למערערת מעצם הטלתו של העיקול.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי לנוכח ביטולו של צו העיקול על פי החלטת הרשמת מיום 20.6.11, התייתר הצורך לדון בערעור שהגישה המערערת.

הלכה היא כי בית משפט זה אינו דן בשאלות שאינן אקטואליות ואין הוא נותן חוות דעת אקדמית גרידא בשאלות בעלות עניין תיאורטי. בטענת המערערת כי להכרעה בערעור ישנה רלבנטיות לעניין הנזקים שנגרמו לה לטענתה מעצם הטלתו של העיקול – אין ולא כלום. ככל שסבורה המערערת כי נגרמו לה נזקים בעקבות הטלת העיקול על ידי המשיבים תתכבד ותגיש תובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך שם ממילא תתברר שאלת ההצדקה של הטלת העיקול מלכתחילה. אין הדבר מתפקידה של ערכאת הערעור.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מורה על דחיית הערעור על הסף.

בנסיבות, ומאחר והחלטת הרשמת בדבר ביטול העיקול ניתנה לאחר הגשת הערעור, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' אלול תשע"א, 06 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: